<h1>מרדכי הלכ' נדה סימן תשמ"ג</h1>
<h2>דף סו.</h2>
גרסינן בפ' אע"פ [כתובות ס"א ע"א] כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה ורחיצת פניו ידיו ורגליו. והצעת המטה, לא שנו אלא בפניו אבל שלא בפניו לית לן בה. אמר ראבי"ה נדה ששתתה בכוס ונשאר בו קצת והלכה לה קבלתי מרבותי להתיר, דאין זה שותה עמה ממש, דבאכילה ושתיה אין קרובי ביאה יותר מהצעת המטה דשרינן שלא בפניו. [נראה דמזגת הכוס שלא בפניו שרי, כדאמרינן גבי הצעת [המטה], ולרבותא נקטוה בגמ' שלא בפניו גבי הצעת המטה, דהוי חבה טובה ואפ"ה שרי. ועוד דלא גרע שלא בפניו מע"י שינוי דשרי אפילו בפניו. וכן נראה מלשון המרדכי במסכת שבועות, עכ"ל ב"י י"ד סי' קצ"ה. ולי הדיוט נ"ל להביא ראיה מהא דכתב במרדכי פ"ק דשבת בשם ר' שמואל מבונעבר"ק, דאם מריקין כוס ששתה כו' עד ודוקא בפניו אסור, דומיא דהצעת המטה דפ' אע"פ, ע"כ. הרי שאינו אסור לשתות אחריה כי אם כששתתה בפניו, אבל אם שתתה שלא בפניו מותר לו לבעל לשתות אחריה. ואינה צריכה להגיד לו ששתתה ממנו, אלא מניחתו לשתות ואין כן חבה. וכ"ש אם מזגה הכוס שלא בפניו דשרי ודו"ק]. ור"י פירש בתוס' דכתובות פ"ק [דף ד'] דתרי גווני הצעת המטה הם, [וכן פירש"י בכתובות דף ס"א] חדא הפיכת המטה כולה ולסדרו, וחדא הצעת המטה דהיינו פריסת סדין. דאל"כ קשה דבפרק אע"פ [כתובות נ"ט ע"ב] אמרינן הכניסה לו שלשה שפחות אינה מצעת לו המטה, ובגמרא התם קאמר דאפילו הכניסה לו ק' שפחות מוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה, אלא ש"מ כדפרישית, דפריסת סדין (הוא חיבה) [הממשיך החיבה] כגון מזיגת הכוס עושה לו אפילו בק' שפחות. ונדה נמי דאסור להציע מטה היינו דוקא פריסת סדין, דשמא יבא לידי הרגל עבירה דבר שהוא קרוב לתשמיש, אבל הצעה גמורה שריא.
